ידיעת המציאות בימי קדם

א)  הקב"ה מסר לנו את התורה על ידי משה רבנו והנביאים שקמו אחריו. לא כל התורה נמסרה לנו בצורה שכל אחד יכול לדעתה ולהבינה. יש בתורה דברים גלויים הנצרכים לכל העם וכל אחד יכול ללומדם, ויש בתורה דברים קשים ונסתרים שלא כל אחד יכול ללומדם. כמו שנאמר: "סוד ה' ליראיו". גם בחלק הנסתר של התורה, יש דברים שנמסרו לנו על ידי הנביאים והועברו מרב לתלמידו, ויש דברים שלא נמסרו לנו, אלא, הקב"ה נתן לנו את החכמה לגלותם בעצמנו. הרמב"ם כותב: "ואע"פ שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין." [הלכות יסודי התורה, ד, יג]. סודות תורת הקבלה הועברו מרב לתלמידו. סודות מדעי הטבע לא כולם נמסרו לנביאים או לחז"ל ועלינו לגלותם בעצמנו. ואכן, בהרבה מקומות מעידים חז"ל על עצמם שלמדו את חכמת מדעי הטבע והרפואה מהגויים.

יש המתנגדים ללמוד המדע בטענה ש"המדע משתנה כל הזמן". טענה זו נובעת מאי הבנת תהליך המחקר המדעי. בכל נושא הקשור בחקר ידיעת המציאות יש תאוריות ויש עובדות. אם המציאות אינה ידועה ממציאים תאוריות שונות בנסיון להסביר תופעות. רוב התאוריות מתגלות מאוחר יותר כבלתי נכונות. אם כל התאוריות מתגלות כבלתי נכונות ממציאים תאוריות נוספות. תהליך זה נמשך והתאוריות נבדקות בנסוים מדעיים עד שמתגלה העובדה הנכונה. מי שאינו מדען אינו יודע מה נחשב בעולם המדע כתאוריה ומה נחשב בעולם המדע כעובדה. התהליך של המצאת תאוריות שונות עד לגלוי העובדה שמוכחת באופן מדעי, נראה למי שאינו מדען כאילו "המדע משתנה כל הזמן". לא המדע הוא שמשתנה אלא התאוריות.

אותו דבר קורה גם בברור הלכה. בתחילה אין יודעים את ההלכה ומעלים סברות שונות. הסברות יכולות גם לסתור זו את זו. לפעמים לוקח זמן עד שההלכה מתבררת ובינתיים מועלות סברות נוספות. לפעמים גם נשארים במחלוקת שאין יודעים איך לישב אותה. מי שאינו בקיא בתהליך זה סובר בטעות שההלכה משתנית כל הזמן. לא ההלכה היא שמשתנית אלא הסברות.

יש גם תאוריות של הבל - שטויות דימיוניות שאין להן שום בסיס. השטויות הדימיוניות הגרועות ביותר הן הסוגים השונים של עבודה זרה. יש גם אמונות של הבל שקוראים להן "דרכי האמורי" ו"אמונות תפלות", ויש תאוריות של הבל שהומצאו ע"י היוונים עובדי האלילים בתקופת בית ראשון ושני. המאירי מלמדנו שגם לגמרא נכנסו דברי הבל כאלה שרבים נמשכו אחריהם והאמינו בהם "וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי האמורי לא חששו בהם חכמים לעקרם" [בית הבחירה, פסחים, קט, ע'ב]. מכיון שחז"ל לא עקרו את דברי ההבל והם נכללו במשנה ובגמרא, יש רבים שמאמינים בנכונותן. בימינו אנו מוצאים שרבים מאלה שמתנגדים ללמוד מדעי הטבע הם גם אלה שמאמינים בנכונות של תאוריות ההבל למיניהן.


ב)  "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו."  לא כולם התקרבו. בכל הדורות נשארו בעם ישראל עובדי עבודה זרה. אחרי מתן תורה עשו את עגל הזהב. אחרי כבוש הארץ ע"י יהושע עשו פסלים של זהב. בימי בית ראשון "עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות" והמלך מנשה העמיד צלם בהיכל. בימי בית שני למדו את חכמת היוונים עובדי האלילים, ורבים האמינו שיש בה אמת. עד היום יש עדיין מי שמאמינים בנכונות התאוריות של היוונים עובדי האלילים.

דוד המלך כתב בתהילים "לשמש שם אהל בהם". המאירי מפרש: "שבעה כוכבי לכת היות השמש באמצע באמרו לשמש שם אהל בהם, והוא דבר נבוכו בו גדולי החכמים עד היום, ואמר (דוד המלך) שנתגלה לו זה דרך קבלה ועדות ברורה ונאמנה מפי התורה". [המאירי, פתיחה לבית הבחירה].  לפי תורת ישראל השמש באמצע והארץ והכוכבים סובבים סביב השמש.  לפי ספר הזהר [פ' ויקרא] כדור הארץ אינו עומד במקומו אלא סובב סביב צירו כל יום, וסיבוב זה הוא שגורם לחילופי היום והלילה. השמש באמצע וסיבוב כדור הארץ סביב צירו - הם האמת לפי תורת ישראל, והמדע המודרני הוכיח בברור את האמת בתורת ישראל.

לפי עובדי האלילים הקדמונים בארצות המזרח, הארץ היא כדור שעומד על עמודים או על דברים אחרים. להבדיל, אנו מוצאים גם בגמרא שהארץ עומדת על עמודים. היוונים עובדי האלילים (בעיקר אפלטון ואריסטו), בתחילת ימי בית שני, המציאו ופרסמו תאוריה דימיונית נוספת שנוגדת את תורת ישראל, והרמב"ם מלמד את התאוריה הזאת של היוונים. "וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון." [הלכות יסודי התורה, ג, ה]. "בכל זה וכיוצא בו חברו חכמי יון ופרס והודו חיבורים גדולים" [הרמב"ם, איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות ומזל].

לפי התאוריה הדימיונית של היוונים עובדי האלילים, הארץ באמצע, עומדת במקומה, והיא מוקפת בגלגלים זה למעלה מזה ואין ביניהם מקום פנוי. השמש וכל הכוכבים סובבים סביב הארץ ביחד עם תנועת הגלגלים. מאז החלו ללמוד את החכמה היוונית בימי בית שני, היו רבים בעם ישראל שהאמינו ליוונים שאכן כך הוא מבנה העולם. גם הנוצרים האמינו בנכונות התאוריה היוונית וכל מי שהתנגד לתאוריה זו נחשב בעיניהם ככופר ונענש.

יש סברה לפיה מדע האסטרונומיה הוא חלק מסודות מעשה בראשית ולא לכל אחד יש רשות או יכולת לדעת סודות אלה. [רמב"ם, הלכות יסודי התורה, ד, י].  לפי סברה זאת, אין מלמדים את סודות מעשה בראשית ואת מדע האסטרונומיה לצבור. בפרקים ג-ד של הלכות יסודי התורה, ספר מדע, לימד הרמב"ם רק מה שהיה ידוע לגויים. הרמב"ם לא לימד מה שהיה ידוע רק לחכמי ישראל ולא היה ידוע לגויים. דברי הרמב"ם בפרקים ג-ד של הלכות יסודי התורה דומים למה שכתב שלמה המלך בספר קהלת. שלמה המלך כתב כמה דברים שנראים נוגדים את דרך התורה. בספר הזהר, בתחילת פרשת שלח לך, אנו לומדים את פירוש הדברים. שלמה המלך לא אמר את דעתו שלו בענינים אלה אלא "אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך" - שלמה המלך חזר על הדברים שטפשי העולם אומרים. וכך עשה גם הרמב"ם - חזר על הדברים שהיוונים אומרים. האמת לפי תורת ישראל נשמרה בסוד.


ג)  בעלי דמיון כוזב אינם רואים את המציאות. הם רואים רק את הדמיונות שלהם. עם בעלי דמיון כוזב אי אפשר להתווכח. בשבילם המציאות אינה קיימת, רק הדמיון שלהם קיים. כל מה שסותר את דמיונותיהם נחשב בעיניהם לאפיקורסות.  באמריקה ובאנגליה יש "אגודת הארץ השטוחה". אוסף של בעלי דמיונות שמאמינים בכל לבם באמונה הדתית הקדומה שהארץ היא שטוחה. אי אפשר להתווכח אתם. הם מאמינים שהארץ שטוחה, וכל ההוכחות שכנגד לא מעניינות אותם. בעיניהם, כל מי שאומר שהארץ היא כדור נחשב לבעל דעות כוזבות.

גם בעם ישראל יש עד היום בעלי דמיון כוזב שחכמת היוונים עובדי האלילים נכונה בעיניהם יותר מתורת ישראל. הם מאמינים בתאוריה היוונית הדמיונית שהארץ באמצע והשמש וכל הכוכבים סובבים סביבה בגלגלים. הם דוחים את תורת ישראל לפיה השמש באמצע והארץ ושאר כוכבי הלכת סובבים סביב השמש. הם גם דוחים את המדע המודרני שמוכיח את האמת בתורת ישראל. הם אינם מכירים את דברי ספר הזהר "אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך", הם אינם מכירים את דברי המאירי שדוד המלך ידע שהשמש באמצע, הם אינם מכירים את דברי ספר הזהר שכדור הארץ סובב סביב צירו כל יום, ואעפ"כ הם מתייהרים ומחשיבים את עצמם כאילו הם יודעים את התורה יותר טוב מכולם. מי שאומר שהשמש באמצע נחשב בעיניהם לאפיקורוס ובעל דעות כוזבות. האפיקורוס האמיתי הוא זה שמאמין בתאוריות ההבל של היוונים עובדי האלילים ופוסל אחרים במומי עצמו.  מי שמתכחש לידיעת המציאות - כאילו מתכחש למי שברא את המציאות.

שקיעת השמש בקו האופק של מאדים. מאדים סובב סביב צירו כל 24 שעות ו-37 דקות.
למי שעומד על מאדים, נדמה כאילו מאדים הוא מרכז העולם,
וכדור הארץ, השמש, וכל הכוכבים, סובבים סביבו.
צולם על ידי חללית Mars Exploration Rover שנחתה על מאדים (מקור: NASA).

פני האדמה  על מאדים דומים לפני האדמה על כדור הארץ
צולם על ידי חללית Mars Exploration Rover שנחתה על מאדים (מקור: NASA).

תמונה של כדור הארץ (נקודה קטנה בקצה החץ) על רקע אור השמש ברקיע השמים של מאדים.
בשמי מאדים נראה כדור הארץ ככוכב הבהיר ביותר. למי שעומד על מאדים, נדמה כאילו
מאדים הוא מרכז העולם, וכדור הארץ, השמש, וכל הכוכבים, סובבים סביבו.
צולם ממאדים על ידי חללית Mars Exploration Rover שנחתה על מאדים (מקור: NASA).

כדור הארץ עולה מעל קו האופק של הירח.  צולם על ידי האסטרונאוטים של אפולו 11 שנחתו על הירח.
הכתמים הלבנים הם עננים על כדור הארץ.  בחזית רואים את קרקע הירח.  (מקור: NASA) 
למי שעומד על הירח, נדמה כאילו הירח הוא מרכז העולם,
וכדור הארץ, השמש, וכל הכוכבים, סובבים סביבו אחת לחודש.

ד)   בפרשת נח, אחרי המבול, אנו לומדים: "כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ."  וכן: "כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה." בשני פסוקים אלה כתוב פעמיים "כל החיה" ו"כל הרמש". וכן כתוב "ופרו ורבו על הארץ". מכאן אנו למדים שכל היצורים האלה בימינו הם צאצאי היוצאים מן התבה ובאו לעולם ע"י פריה ורביה. לפי תורת ישראל, בריאת יצורים חיים נגמרה בששת ימי בראשית. "ויכל א-להים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה". כל היצורים החיים ביבשה ובאויר יצאו מן התבה. אין יותר בריאה חדשה של יצורים חיים יש מאין. אילו היתה נמשכת בריאת יצורים חיים גם אחרי ששת ימי בראשית, לא היה נח צריך להביא אותם אל התבה. הקב"ה היה יכול לברוא אותם מחדש אחרי המבול. המדע המודרני הוכיח בברור את האמת בתורת ישראל - שאין יותר בריאה חדשה של יצורים חיים יש מאין.

אחד מראשוני הפילוסופים היוונים עובדי האלילים היה הפילוסוף היווני אנכסימנדרוס, בסוף ימי הבית הראשון. הוא המציא תאוריה שנוגדת את תורת ישראל וטען שיצורים חיים יכולים להברא מעצמם יש מאין בלי פריה ורביה. הפילוסוף היווני אריסטו, בתחילת ימי בית שני, המשיך את התאוריה הזאת וכתב שכנימות נבראות ממים, פרעושים נבראים מחומר אורגני רקוב, ועכברים נבראים מקש. מאוחר יותר טענו גם שעכברים נבראים מן האדמה.

היו שראו עכברים מכוסים בוץ יוצאים מחורים באדמה, והמציאו תאוריה דמיונית כאילו אלה עכברים שלא נגמרה בריאתם. למרות שעכבר שחציו בשר וחציו אדמה נזכר במשנה, הרמב"ם חולק על התאוריה שיש במציאות עכבר כזה שאינו פרה ורבה ונוצר מהאדמה: "אין מספר לרוב המגידין לי שראו זה, אף על פי שמציאות בעל חיים כזה דבר מתמיה ולא נודעת בו טענה (אין לו הסבר) בשום פנים." (רמב"ם, פרוש המשנה, חולין, פ'ט, מ'ו). כל עכבר מכוסה בבוץ נראה כאילו חציו בשר וחציו אדמה. הרמב"ם עצמו לא ראה עכבר כזה. אך, אנשים פשוטים שרואים עכבר מכוסה בבוץ מדמיינים כאילו חצי מהעכבר עשוי מאדמה. אם תופסים עכבר כזה, אפשר לנקות אותו מלכלוך האדמה ואז רואים שכולו בשר.

כמו שראינו לעיל, למרות תורת ישראל ולמרות המדע המודרני שמוכיח את האמת בתורת ישראל, יש בעם ישראל עד היום בעלי דמיון כוזב שחכמת היוונים עובדי האלילים נכונה בעיניהם יותר מתורת ישראל. הם מאמינים בתאוריה היוונית הדמיונית שיצורים חיים יכולים להברא יש מאין בלי פריה ורביה. הם דוחים את תורת ישראל לפיה אין יותר בריאה חדשה של יצורים חיים יש מאין וכל היצורים החיים באויר וביבשה הם צאצאי היוצאים מן התבה ובאו לעולם ע"י פריה ורביה. הם גם דוחים את המדע המודרני שמוכיח את האמת בתורת ישראל. מי שדוחה את התאוריה היוונית ואומר שאין יותר בריאת יצורים חיים יש מאין, נחשב בעיניהם לאפיקורוס ובעל דעות כוזבות. האפיקורוס האמיתי הוא זה שמאמין בתאוריות ההבל של היוונים עובדי האלילים והוא פוסל אחרים במומי עצמו. מי שמתכחש לידיעת המציאות - כאילו מתכחש למי שברא את המציאות.


ה)   בכל הדורות ידעו תלמידי חכמים שגדולתם של הראשונים-כמלאכים היא בידיעת התורה והבנתה הרבה יותר טוב ממה שאנו יודעים ומבינים. הראשונים מעולם לא טענו לידיעת סודות המציאות כתורה מסיני. להפך, הראשונים אמרו שוב ושוב שלמדו הרבה מסודות המציאות מהגויים. בדורות האחרונים המציאו סברה מודרנית כאילו הראשונים ידעו את כל סודות המציאות ברוח הקדש. סברה זאת מתעלמת לגמרי ממה שהראשונים אמרו במפורש שלא ידעו או שהודו שלמדו מהגויים. וכי בימינו יודעים יותר טוב מהראשונים מה הם ידעו או לא ידעו או למדו מהגויים? הייתכן שבימינו, 800 שנה אחרי הרמב"ם, יבואו ויאמרו שיודעים יותר טוב מהרמב"ם עצמו מאיפה למד הרמב"ם את מה שלמד?

יש מי שמאמינים שחז"ל ידעו את כל סודות המציאות ברוח הקדש. לעומתם יש הרבה כתובים בהם חז"ל עצמם סותרים במפורש את דעתם של המאמינים האלה. כדי להתמודד עם סתירות כאלה המציאו טענה כאילו חז"ל לא התכוונו למה שאמרו אלא אמרו דבר אחד והתכוונו למשהו אחר. על טענה כזאת כותב אבן עזרא  [דניאל, א ,א]: "איך יתכן בלשון שאדם ידבר מלה ורצונו מלה אחרת, והאומר בזה מהמשוגעים הוא נחשב".

בתשובה לשאלה, כתב הגאון רבי מצליח חי מאזוז שליט"א: "הראשונים בוודאי שלא ידעו את כל המציאות ופירשו סוגיות בש"ס על פי ידיעותיהם בטבע".


ו)   הרמב"ם כותב: 

"כי הדברים העיוניים לא דבר בהם כל מי שדבר אלא כפי שהביאו אליו העיון, ולפיכך צריך לסבור מה שנתקיימה ההוכחה עליו." [רמב"ם, מורה נבוכים ב, ח].

"ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו מענייני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידעני אותם הדורות." [רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק יד].

"וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות, וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון." [רמב"ם, הלכות יסודי התורה, ג, ה]

"והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות, שחיברו בה חכמי יוון ספרים הרבה, והם, המצויים עכשיו ביד החכמים; אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר, לא הגיעו אלינו." [רמב"ם, הלכות קדוש החודש, יז, כד]

"ודעו רבותיי, שהחכמה שהיא חכמה ודאית, היא ידיעת צורת הגלגלים, ומניינם, ומדתם, וסדר הילוכם, וזמן סביבת כל אחד מהם, ונטייתם לצד צפון או לדרום, וסביבתם למזרח או למערב, ומסלול כל כוכב וכוכב ודרכו היאך הוא. בכל זה וכיוצא בו חברו חכמי יון ופרס והודו חיבורים גדולים, והיא חכמה מפוארת הרבה." [הרמב"ם, איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות ומזל]

"כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." [רמב"ם, הלכות קדוש החודש, יז, כד].  מכאן אנו למדים שבענינים הנוגעים למציאות הטבע אין סומכים על דעתו של אף אחד אלא רק על ראיות.

 הרמב"ם בספר הרפואה שלו "פרקי משה" התעלם מרפואות הנזכרות בתלמוד והתיחס רק להיפוקרטס וגאלינוס ויתר הרופאים מאומות העולם:

"ואלו הפרקים אשר העמדתים, לא אומר שחיברתים, אבל אומר שבחרתים, וזה שאני לקטתים מדברי גאלינוס, מכל ספריו, רוצה לומר מדבריו שהביא על דרך החיבורים ומדבריו שדבר בפירושו כשיפרש דבר אבוקרט (היפוקרטס)" [רמב"ם, פרקי משה (ברפואה)].

 אברהם בן הרמב"ם כותב:

"אין להאמין בדבר רק בגלל אומרו ... לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלמות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, [ולהאמין] אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה... אתה רואה החכמים, במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם, אומרים: "האלהים, אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתיה ליה". כלומר לא הייתי מאמין ביה, ואע"פ שהוא נביא, כיון שאין בידו יכולת להודיע העניין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן, והדרכים שבהם ניתן התלמוד להידרש... כי האדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה אין ספק כי קדוש הוא. והנה נתבאר לנו כי החכמים ז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטים אותם אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם לא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה." [מאמר על דרשות חז"ל].

 רבי לוי בן גרשון כותב שאפילו הנביאים לא ידעו את כל סודות המציאות:

"כי לא יחויב שיהיו לנביא כל הדעות האמתיות בענין סודות המציאות." [רלב"ג, פירושי התורה, ביאור דברי הספור, בראשית טו, ד].  

 הרבי מלובביץ, ר' מנחם מנדל שניאורסון, כותב:

"וע"ד חכמת התכונה מצינו ביד החזקה להרמב"ם ז"ל הרבה במקצוע חכמה זו. וכנראה נשען הרמב"ם ז"ל ג"כ על ספרי חכמי או"ה בזה. וכמוש"כ לענין החשבונות בהל' קדוה"ח פי"ז הכ"ה. גם מש"כ בהל' יסוה"ת פ"ג נמצא ג"כ בספרי חכמי יון, וביחוד ספרי אריסטו ותלמידיו ומפרשיו." [ר' מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש, כרך א, איגרת א]  

ברשימות הרבי מלובביץ' הוא מצטט תשובה שקבל מהרב יוסף רוזין - הגאון הרוגוצ'ובי:

"בגדר תכונה של חז"ל עמוק עמוק מי ימצאנה, נוקב ויורד עד התהום, וחכמי התכונה רק בחשיכה יהלוכו, דמיון בעלמא וסופטיט (תאוריה?) בעלמא." [רשימות, כג, ע' 14]

ז)   בגמרא אנו לומדים על שמואל שלמד אסטרונומיה והעיד על עצמו שאינו יודע מהו כוכב שביט. בימינו אנו יודעים בבירור מהו כוכב שביט, ושמואל העיד על עצמו שאינו יודע מהו כוכב שביט:

"אמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו."
[ברכות, נח, ב]

 תמונה זו של כוכב השביט "הרטלי 2" צולמה ע"י חללית ממרחק של 700 ק"מ.

כוכבי שביט מורכבים מסלעים, קרח, וגרגרי אבק.

כשכוכב שביט עובר על יד השמש, חום השמש משחרר קצת מהחומרים שבכוכב, 

החומרים עפים ומתרחקים מהכוכב, ויוצרים מראה של זנב.

חכמי הגמרא, עם כל גדולתם, לא פסקו הלכה בלי להתייעץ קודם עם המומחים בידיעת המציאות:

"א"ר אלעזר בר' צדוק שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים... ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאה ושאלה את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים לרופאים..." [נדה,כב, ע'ב].

בגמרא אנו מוצאים שמותר לבדוק דעה בהלכה אם היא נכונה או לא, על ידי חקירת מציאות הטבע. "היה רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה. ותרנגולת היתה לו לרבי שמעון בן חלפתא שניטלה נוצה שלה והניחה בתנור וטלה עליה במטלית של טרסיים וגידלה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים." [חולין נז, ע'ב]. רבי שמעון בן חלפתא ערך ניסוי מדעי כדי לבדוק את נכונות דבריו של רבי יהודה, ומצא שדבריו אינם מתאימים למציאות.

בתוספתא [מסכת הוריות, א, ה] אנו לומדים: "הורו בית דין שהוא מוצאי שבת ואחר כך זרחה חמה, אין זה הורייה אלא טעות." וכן, "הורו בית הדין ששקעה חמה ולבסוף זרחה, אין זו הוראה אלא טעות" [יבמות, צב, ע'א]. וכך פסק הרמב"ם הלכה למעשה: "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה, ודימו ששקעה, ולסוף זרחה החמה, אין זו הוריה, אלא טעות." [הלכות שגגות, פרק יד, ז].


ח)   זמני התפילה כל יום וזמני כניסת השבת נקבעים בכל מקום בעולם על פי חשבונות זמני הזריחה והשקיעה שנעשו מראש על ידי המדענים על פי כללי המדע. בדברי חז"ל אין שום הדרכה כיצד לחשב מראש את זמני הזריחה והשקיעה בכל מקום בעולם.

רבי ברוך שיק משקלוב כותב בהקדמה לספר שתרגם על "אוקלידוס", בשם הגר"א:

"כפי שיחסר לאדם ידיעת שארי החכמות (חכמת מדעי הטבע), לעומת זה יחסרו לו מאה ידות בחכמת התורה הקדושה, כי התורה והחכמה צמודים יחד. וציווה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדושה מן החכמות וכו' ישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמנו ישראל, ותסור לשון לאומים אשר כשאון מים רבים ישאון לעומתנו, 'איפה חכמתכם', ונמצא שם שמים מתחלל."

יש אומרים שלמוד מדעי הטבע הוא מצוה ומי שאינו לומדם מחלל שם שמים.

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים." [שבת, עה,ע'א].

"בעבור זה שבחתי מעשיות הטבע והמלאכות הטבעיות, וכל שכן הרפואה... ונמצא שם שמים מתייקר ומתעלה על ידו, ואם לא יעשה כן וכו', נמצא שם שמים מתחלל על ידו" [ר' יעקב ב"ר דוד פראווינציאלי, הובא בשו"ת על דבר לימוד החכמות, שנכתב בשנת רנ/1490, ונדפס בקובץ דברי חכמים, דפים סג-עד]. 

ט)   עם מי שלא למדו היסטוריה ומדעים אין טעם להתווכח. הגר"א אמר: "כפי שיחסר לאדם ידיעת שארי החכמות, לעומת זה יחסרו לו מאה ידות בחכמת התורה הקדושה, כי התורה והחכמה צמודים יחד." דברי הגר"א האלה כל כך קשים למי שלא למדו היסטוריה ומדעים, שהמציאו טענת שוא כאילו דבריו הם זיוף. בני יששכר שנתמכו ע"י זבולון היו גדולי המדענים בעולם בדורותיהם. גם בימינו מצוה על תלמידי חכמים לדעת יותר ממה שיודעים הגויים, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", ושלא יאמרו על תלמידי חכמים "איפה חכמתכם, ונמצא שם שמים מתחלל" (הגר"א).

בימינו, רוב לומדי התורה שעשו את תורתם קרדום לחפור בה הם גדולי הבורים בעולם בידיעת מציאות הטבע, וחסרות להם מאה ידות בחכמת התורה הקדושה. עליהם נכון לאמר "איפה חכמתכם?" והם אלה שמחללים שם שמים בחוסר הידע שלהם. למרות שחסרות להם מאה ידות בחכמת התורה הקדושה, הם מתייהרים ומחשיבים את עצמם כאילו הם יודעים את התורה יותר טוב מכולם. הם גם אינם יודעים את ההיסטוריה ואינם יודעים מה חז"ל ידעו או לא ידעו בעניני מציאות הטבע. בין אם נקיים בהם "אל תען כסיל כאוולתו" ובין אם נקיים בהם "ענה כסיל כאוולתו", הם ימשיכו להאמין בתמימותם שחז"ל ידעו כל מה שיודעים המדענים בימינו - פרוטונים, נויטרונים, אלקטרונים, אטומים, מולקולות, תאים ביולוגיים, הורמונים, חיידקים, וירוסים, גנים, DNA, גלי רדיו, והרשימה עוד ארוכה.

בגמרא אנו לומדים על שמואל שלמד אסטרונומיה. "אמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו." שמואל היה הגון והעיד על עצמו שאינו יודע מהו כוכב שביט. בימינו אנו כן יודעים בבירור מהו כוכב שביט. אך מי שיאמר בימינו שחז"ל לא ידעו משהו במציאות הטבע, יקראו לו אפיקורוס. הרמב"ם העיד על עצמו שלמד מדעי הטבע ורפואה מספרי חכמי יוון ולא מספרי חכמי ישראל. אך מי שאומר את האמת - שיש משהו בעניני מציאות הטבע שחז"ל לא ידעו או למדו מהגויים - קוראים לו אפיקורוס. על ידיעת חכמת התכונה בימי חז"ל כתב הגאון הרוגוצ'ובי "דמיון בעלמא". גם הוא היה אפיקורוס?

אלה שלא למדו היסטוריה ומדעים אינם אשמים בבורותם. בישיבה רימו אותם ואמרו להם שכל מה שיש ללמוד בעניני מציאות הטבע אפשר ללמוד מספרי חז"ל. לימדו אותם את תאוריות ההבל של היוונים עובדי האלילים על מהלך הכוכבים בשמים ועל בריאת יצורים חיים יש מאין. גם אמרו להם שמי שלומד ויודע מדעי הטבע יותר ממה שכתוב בספרי חז"ל הוא מודרני או משכיל או רפורמי או אפיקורוס. רימו אותם ולא אמרו להם שהרמב"ם והרלב"ג והגר"א והחתם סופר והרבי מלובביץ' למדו מדעי הטבע ומתימטיקה מספרי הגויים ולא מהגמרא. אין פלא שהמאמינים בתאוריות ההבל של היוונים, פוסלים אחרים במומי עצמם וקוראים לכל מי שכן יודע היסטוריה ומדעי הטבע ומתימטיקה בשם אפיקורוס.

י)   חכמת מדעי הטבע, שהיא חכמת ידיעת המציאות, דורשת למוד רב כמו למוד התורה. בעניני רפואה תמיד שאלו חז"ל בעצת הרופאים כי לא קבלו את חכמת הרפואה מהנביאים. הרמב"ם, אברהם בן הרמב"ם, רלב"ג, הגר"א, והרבי מלובביץ, למדו את רוב ידיעתם במדעי הטבע מספרי הגויים. הגר"א חייב את למוד חכמת מדעי הטבע מספרי הגויים כי ידע שיש לחכמי הגויים חכמה חשובה שאינה ידועה לרוב חכמי ישראל. כמו שנאמר: "יש חכמה בגויים - תאמין" [מדרש רבה, איכה, ב, יג].

בויכוח עם חכמי אומות העולם על מהלך השמש בשמים העלו חכמי ישראל סברה: "חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע" (פסחים, צד, ע'ב). מה אומרים חכמי ישראל בימינו?  וכי יש בימינו מי שמאמין שכך באמת מהלך השמש בשמים? אם הבינו חז"ל שהסברה שלהם אינה נכונה, הקפידו חז"ל תמיד להודות על האמת. "ונראין דבריהן מדברינו" [פסחים, צד, ע'ב].

בדורות האחרונים המציאו סברה מודרנית שחז"ל ידעו את כל סודות המציאות. אילו היתה אמת בסברה זו, לא היה שמואל אומר שאינו יודע מהו כוכב שביט; לא היו חז"ל צריכים לשאול בעצת הרופאים כדי לפסוק שאלה; לא היו חז"ל אומרים "ונראין דבריהן מדברינו"; לא היו חז"ל מעידים על עצמם שלמדו את מדעי הטבע והרפואה מספרי הגויים; ולא היינו נזקקים לחשבונות המדענים כדי להדפיס מראש בלוחות השנה את זמני כניסת השבת בכל מקום בעולם.