ד"ר צבי שקדי
הלכה ומציאות
לעתים נדירות מתעוררות שאלות בענינים הנוגעים למחלוקת בין מנהג מקובל או פסק הלכה לבין מציאות הטבע. כיצד נוהגים במחלוקת כזאת? על מה סומכים יותר, על דעתו של גדול בתורה, על פסק בית דין, או על ידיעת מציאות הטבע?
בגמרא אנו מוצאים שמותר לבדוק דעה בהלכה אם היא נכונה או לא, על ידי חקירת מציאות הטבע. "היה רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה. ותרנגולת היתה לו לרבי שמעון בן חלפתא שניטלה נוצה שלה והניחה בתנור וטלה עליה במטלית של טרסיים וגידלה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים." (חולין נז, ע'ב). רבי שמעון בן חלפתא ערך ניסוי מדעי כדי לבדוק את נכונות דבריו של רבי יהודה, ומצא שדבריו אינם מתאימים למציאות.
בתוספתא (מסכת הוריות א, ה) אנו לומדים: "הורו בית דין שהוא מוצאי שבת ואחר כך זרחה חמה, אין זה הורייה אלא טעות." וכן, "הורו בית הדין ששקעה חמה ולבסוף זרחה, אין זו הוראה אלא טעות" (יבמות, צב, ע'א). וכך פסק הרמב"ם הלכה למעשה: "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה, ודימו ששקעה, ולסוף זרחה החמה, אין זו הוריה, אלא טעות." (הלכות שגגות, פרק יד, ז).
בכל עניני המדע והטבע נזהרו חז"ל תמיד להודות על האמת. לדוגמא, בויכוח עם חכמי אומות העולם על מהלך השמש בשמים אמרו חז"ל: "ונראין דבריהן מדברינו" (פסחים, צד, ע'ב).
הרמב"ם אומר: "כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." (רמב"ם, הלכות קדוש החודש, יז, כד).
מכאן אנו למדים:
א. בענינים הנוגעים למציאות הטבע אין סומכים על דעתו של אף אחד אלא רק על ראיות.
ב. פסק הלכה אינו יכול לשנות את מציאות הטבע (אין הכונה לתפילה או לנס שהם למעלה מן הטבע).
ג. פסק הלכה שנוגד את מציאות הטבע אינו אלא טעות.
ד. כדי לפסוק הלכה בלי טעויות יש צורך בידיעה מוקדמת ומלאה של מציאות הטבע.
כמו שנאמר: "לא בשמים היא".
תורה ומדע
הקב"ה מסר לנו את התורה על ידי משה רבנו והנביאים שקמו אחריו. לא כל התורה נמסרה לנו בצורה שכל אחד יכול לדעתה ולהבינה. יש בתורה דברים הנצרכים לכל העם וכל אחד יכול ללומדם, ויש בתורה דברים נסתרים שלא כל אחד יכול ללומדם. כמו שנאמר: "סוד ה' ליראיו". גם בחלק הנסתר של התורה, יש דברים שנמסרו לנו על ידי הנביאים והועברו מרב לתלמידו, ויש דברים שלא נמסרו לנו, אלא, הקב"ה נתן לנו את החכמה לגלותם בעצמנו. סודות תורת הקבלה הועברו מרב לתלמידו. סודות מדעי הטבע לא כולם נמסרו לנביאים או לחז"ל ועלינו לגלותם בעצמנו.
כמו שאמר הרמב"ם:
דברי הרמב"ם בפרקים ג-ד של הלכות יסודי התורה, ספר מדע, דומים למה שכתב שלמה המלך בספר קהלת. שלמה המלך כתב כמה דברים שנראים נוגדים את דרך התורה. בספר הזהר, בתחילת פרשת שלח לך, אנו לומדים את פירוש הדברים. שלמה המלך לא אמר את דעתו בענינים אלה אלא "אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך" - שלמה המלך חזר על הדברים שטפשי העולם אומרים.
יש גם פירושים טעויים על הפסוק בקהלת "והארץ לעולם עמדת" [קהלת, א, ד]. אין הכונה בפסוק זה שהארץ עומדת במקומה ואינה זזה, אלא שהארץ לעולם קיימת, להבדיל מ- "דור הולך ודור בא".
בדורות האחרונים גילו הגויים את סודות מדע האסטרונומיה, ואפילו קטני הגויים בימינו יודעים מה שלא היה ידוע לצבור בימי קדם. לא כל אחד ראוי ללמוד מעשה בראשית. אך, משגילו הגויים חלק מסודות אלה, אין יותר מקום להסתיר אותם מעם ישראל. להיפך, מצוה על תלמידי חכמים לדעת יותר ממה שיודעים הגויים.
ברכת החמה
"תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ... אומר ברוך עושה בראשית." (ברכות נט ע'ב). מצוה עלינו לברך ברכת החמה בתקופתה - היא תקופת האביב. וכיצד נדע מתי הזמן הנכון של התקופה? לשם כך מצוה עלינו ללמוד כיצד לחשב את התקופה. כמו שנאמר: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים." (שבת, עה,ע'א).
התקופה היא הזמן בו השמש נמצאת בדיוק מעל קו המשוה של כדור הארץ ואינה נוטה לא לצפון ולא לדרום. לפני תקופת האביב, הלילה ארוך יותר מהיום. אחרי תקופת האביב, היום ארוך יותר מהלילה. בזמן המדויק של התקופה, אורך היום ואורך הלילה שוים (חוץ מהבדלים קטנים שנגרמים עי תופעות אחרות).
ברכת החמה מברכים כשרואים את החמה ביום רביעי בבקר, מיד אחרי שתקופת ניסן חלה בתחילת ליל רביעי.
חשבון זמן התקופה
כדי לחשב את זמן התקופה יש לדעת תחילה את אורך השנה. המקור הקדום ביותר שיש בידינו לאורך השנה הוא קביעת לוח שנת החמה ע"י הקיסר הרומאי יוליוס קיסר, בזמן הבית השני. הוא קבע שאורך שנת החמה הוא 365.25 ימים.
כ-300 שנה מאוחר יותר, הסכים רב שמואל עם קביעה זו ופסק שאורך שנת החמה הוא 365.25 ימים. רב אדא בר אהבה לא הסכים עם קביעה זו ופסק שאורך שנת החמה הוא 365.2468222 ימים. השנה לפי רב אדא קצרה ב- 4.576 דקות מהשנה לפי רב שמואל. לוח השנה העברי נקבע לפי חשבון רב אדא (רמב"ם, הלכות קדוש החודש, פ'י, א). משנת 1582 ואילך למנינם, קצרו הגויים את השנה של יוליוס קיסר וקבעו את אורך השנה ל-365.2425 ימים. על פי מדע האסטרונומיה יש אורכים שונים לשנה. שנה על פי הכוכבים אורכה 365.256363 ימים; שנה על פי הסיבוב באליפסה סביב השמש אורכה 365.259636 ימים; שנה ממוצעת מתקופה לתקופה בימינו אורכה 365.242190 ימים. בנוסף לכך, זוית הנטיה של ציר הסיבוב של כדור הארץ ביחס למסלול הארץ סביב השמש משתנה עם הזמן. שינוי זה בזוית הנטיה דומה לסביבון. כל סביבון, בעת סיבובו, משנה גם את הכיוון שאליו נוטה ראשו. זה גורם לאורך השנה מתקופה לתקופה להשתנות.
לפי המדע ומציאות הטבע חלה תקופת האביב ביום כ"ד אדר ה'תשס"ט, March 20, 2009 למנינם. יום התקופה לפי רב שמואל חל 18 ימים מאוחר יותר, ב- י"ד ניסן. אם נכפיל 4.576 דקות (ההבדל השנתי בין שתי השיטות) ב- 5768 שנים נקבל גם כן הבדל מצטבר של 18 ימים. ההבדל גורם לכך שתקופת האביב, לפי רב שמואל, חלה לפעמים אחרי חג הפסח. בשנת תשי"ג חלה תקופת האביב, לפי רב שמואל, ביום כ"ג ניסן - אחרי תום חג הפסח. בעתיד יגדל ההבדל עד כדי כך שתקופת האביב, לפי רב שמואל, תחול בחודש אייר, הרבה אחרי תום חג הפסח. בהלכות קדוש החדש (פ'ד, ב) פסק הרמב"ם: "בית דין מחשבים ויודעים אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר יום זה מעברין אותה השנה... כדי שיהיה הפסח בזמן האביב." לצורך זה חייבים בית דין לחשב את זמן התקופה בחשבון נכון ומדויק. אסור מדאורייתא שחג הפסח יתחיל לפני תקופת האביב. קל וחומר שאסור מדאורייתא שתקופת האביב תחול אחרי תום חג הפסח, וד"ל. לפי רב אדא ולפי המדע ומציאות הטבע, תהיה תקופת האביב לעולם לפני חג הפסח - חג האביב.
קביעת זמן התקופה לפי חשבון רב שמואל דומה מעט לקביעת לוח השנה המוסלמי על פי הירח. למוסלמים אין חכמת העבור. הם אינם מעברים את השנה ואינם מתאימים את לוח הירח לשנת החמה. זה גורם לכך שהחגים המוסלמים זזים אחורנית כל שנה וחלים בעונות שונות. קביעת התקופה לפי חשבון רב שמואל גם כן גורמת לכך שחג הפסח זז אחורנית ביחס לתקופה וחל לפעמים לפני תקופת האביב - אסור מדאורייתא.
יש דברים שנמסרו לבית דין (למשל, קדוש החודש), ויש דברים שלא נמסרו לבית דין אלא נקבעים על פי מציאות הטבע (למשל, זמן שקיעת החמה וזמן התקופה). "הורו בית הדין ששקעה חמה ולבסוף זרחה, אין זו הוראה אלא טעות" (יבמות צב ע'א). וכן: "הורו ב"ד שהוא מוצאי שבת ואח"כ זרחה חמה, אין זה הורייה אלא טעות" (תוספתא, הוריות, פרק א, ה). וכך גם נקבע להלכה: "אין זו הוראה אלא טעות" (רמב"ם, ספר קרבנות, הלכות שגגות, ז, ג).
תקופת האביב בשנה בה מברכים ברכת החמה, לפי רב שמואל, חלה בדיוק שש שעות אחרי חצות היום של יום שלישי. ביום התקופה אין הבדל בין שעות רגילות לשעות זמניות. זמן התקופה חייב להיות גם זמן שקיעת החמה או מאוחר יותר כדי שיהיה יום רביעי. אם זמן זה חל לפני שקיעת החמה, אין זה יום רביעי, היום בו נתלו המאורות, אלא יום שלישי. ביום שלישי י"ג ניסן ה'תשס"ט, זמן חצות היום בירושלים היה 11:41 לפי שעון ישראל. שש שעות אחרי חצות היה בשעה 5:41 אחרי הצהרים. זמן שקיעת החמה ביום זה היה 6:03 . כפי שאנו רואים, תקופת האביב לפי רב שמואל, בשנת ה'תשס"ט, חלה ביום שלישי, לא בתחילת יום רביעי. אם בית דין עשו חשבון שנגמר יום שלישי והתחיל יום רביעי, אך השמש עדיין זורחת, "אין זו הוראה אלא טעות".
וכך גם פסק הרמב"ם: "ומאחר שכל אלו הדברים, בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים. שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." (רמב"ם, הלכות קדוש החודש, יז, כד).
לפי הרמב"ם חובה עלינו ללמוד את הראיות המדויקות ביותר כדי להיות קרובים עד כמה שאפשר אל האמת. ואם נתגלתה ראיה חדשה קרובה יותר אל האמת, חובה עלינו לסמוך על ראיה זו ואין לנו לסמוך על ראיות ישנות ובלתי מדויקות. ואכן, בימינו מחשבים שנים רבות מראש את זמן הזריחה, זמן השקיעה, וזמן כניסת השבת, בכל מקום בעולם, בחשבון מדעי מדויק מאד; חשבון שאי אפשר היה לעשותו בעבר. וכולם סומכים על חשבון זה, אפילו אלה שאינם מבינים אותו ואפילו אלה שאינם מסכימים עם המדע בימינו.
יש סוברים שהרמב"ם (הלכות ברכות, י, יח) פסק שיש לברך ברכת החמה לפי שיטת רב שמואל. סברה זו אינה מדויקת. פרק י' בהלכות ברכות שונה מהפרקים האחרים. להבדיל מהפרקים האחרים, פרק י' כולל רשימה ארוכה של ברכות בלי להכנס לפרטי ההלכות הנוגעות לברכות אלה. לכל אחת מברכות אלה נותן הרמב"ם תאור קצר של הראיה או השמועה עליה מברכים. תאור זה נועד רק כדי לזהות את הראיה או השמועה המדוברת ולא כדי לפסוק את פרטי ההלכות הנוגעות לברכות אלה. בענין ברכת החמה, מזכיר הרמב"ם את מחזור 28 השנים (של רב שמואל), לא כדי לפסוק את שיטת החשבון אלא רק כדי לציין באיזו ברכה מדובר ולהבדיל ברכה זו מזמנים אחרים בהם גם כן אפשר לברך על ראית החמה או לברך עושה בראשית.
את פרטי ההלכות הנוגעות לחשבון התקופה מלמד הרמב"ם בספר זמנים (הלכות קדוש החודש, י', ו'). על חשבון התקופה לפי רב אדא אומר הרמב"ם: "שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון (לפי רב שמואל) והוא קרוב מן הדברים שנתבארו באיצטגנינות יותר מן החשבון הראשון". אמת-יותר וקרוב-יותר פירושם מדויק יותר. הרמב"ם לימד את שתי שיטות החשבון ופסק שהחשבון לפי רב אדא הוא הנכון יותר. לפיכך, אם יש מי שיודע לדייק בחשבון זה, חובה לדייק בו. חשבון זה (לפי רב אדא) דורש ידיעה מוקדמת של חשבון המולד וקדוש החודש, ורק מי שיודע לחשב את המולד וקדוש החודש יכול ללומדו. אין צריך לאמר שרק מי שבקיא בחשבונות אלו ובמציאות הטבע יכול לפסוק להלכה בין השיטות.
החשבון הראשון (לפי רב שמואל) קל מאד, וגם ילדים יכולים ללומדו. אך, האמת מה תהא עליה? האם אין כאן חשש ברכה לבטלה בשנה הלא נכונה והרבה ימים אחרי הזמן האמיתי? מה שקשה יותר הוא שחשבון רב שמואל גורם להפסד הברכה בשנה האמיתית. רק אם אין מי שיודע לדייק בחשבון, ואין את מי לשאול, אז אין ברירה ומותר לסמוך על החשבון של רב שמואל.
ההתר לסמוך על חשבון רב שמואל דומה להתר אחר בהלכות ברכות. על כל מאכל, חובה לברך את הברכה הנכונה. אך, מי שלא למד הלכות ברכות ואין לו את מי לשאול, רשאי לברך על כל המאכלים "שהכל נהיה בדברו". מי שיש לו את מי לשאול אינו רשאי לסמוך על התר זה. רב שמואל ידע שהחשבון הנכון (לפי רב אדא) מאד קשה, על כן, להבדיל מקדוש החודש שנמסר רק לבית דין, התיר חשבון קל עבור אלה שאין להם את מי לשאול. אך, מי שיש לו את מי לשאול, אינו רשאי לסמוך על התר זה. יש אומרים שרב שמואל קבע את זמן התקופה בכוונה בזמן הלא נכון כדי להטעות את הגויים. מפרש הרמב"ם בהלכות קדוש החודש (פ'י, א) כותב שזמן התקופה האמיתי נשמר בסוד מפני המכשפים, שאילו ידעו את זמן התקופה האמיתי היו מצליחים במעשיהם. בספר "דרכה של תורה" (עמוד 214) נכתב שהנוצרים היו מתקנים את חגם (חג הפסחא) ע"פ הלוח שלנו. לכן, כדי להסתיר את סודות הלוח, פירסמו בכוונה לוח שאינו נכון.
בדורות האחרונים גילו הגויים את סודות מדע האסטרונומיה, ואפילו קטני הגויים בימינו יודעים מה שלא היה ידוע לצבור בימי קדם. לא כל אחד ראוי ללמוד מעשה בראשית. אך, משגילו הגויים חלק מסודות אלה, אין יותר מקום להסתיר אותם מעם ישראל, ואין יותר טעם לפרסם זמן תקופה שאינו נכון.
אבן עזרא (ספר העבור להראב"ע, ח' עא) שידע לדייק בחשבון, אומר על החשבון של רב שמואל: "ואל תשים לבך אל תקופת שמואל... כי איננה תקופת אמת כלל. ויתכן ששמואל ידע זה ותיקן זה בדרך קרוב לאנשי דורו כי אין יכולת בידי האדם להבין חלקים ראשונים ואף כי שניים."
בשו"ת התשב"ץ (ח'ב קלד) אנו מוצאים: "וידוע הוא כי חשבון תקופתו (של רב שמואל) לא הייתה ליודעים לדקדק בחשבון... על כן תיקן תקופתו בצד הקירוב לאנשי דורו."
החת"ם סופר כותב (או"ח, תשובה נו) "ובכל כ"ח שנה אין כאן תקופה שכבר עברה החמה מאותו מקום עפ"י חשבון רב אדא האמיתי. ... ועל פי האמת אין כאן שום תקופה ולא הגיעה החמה לראש מזל טלה בתחילת ליל ד' בממשלת שבתאי ועל מה נברך?"
ר' צדוק הכהן (ספר הזיכרונות), חשש לברכה לבטלה ולא רצה לברך אלא בלי שם ומלכות. בשנת תר"א היה מעונן עד חצות (ואחר חצות ממילא אסור לברך בשם ומלכות) והוא ברך בלי שם ומלכות. ר' צדוק הודה לקב"ה שהציל אותו מספק ברכה לבטלה.
מכל האמור לעיל אנו למדים שמצוה עלינו לחשב את התקופה על פי החשבון המדויק ביותר הנמצא בידינו. אין לברך בשנה הלא נכונה ולהחמיץ את הברכה בשנה הנכונה. אומות העולם כבר לפני מאות שנים למדו לחגוג את יום תקופת האביב ביום הנכון, ורק עם ישראל עדיין טועה בחשבון לא מדויק? האין זה בזיון לעם ישראל ובזיון התורה בפרהסיא אם נוהגים לפי חשבון תקופה לא מדויק שהגויים יודעים לדייק בו יותר? מצוה עלינו לדייק בחשבון התקופה יותר מן הגויים "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".
קביעת זמן התקופה האמיתי
יש כמה שיטות פסיקה אפשריות שצריכות עיון הלכתי לקביעת ברכת החמה על פי החשבון המדעי המדויק של זמן התקופה.
א: כשזמן התקופה חל במשך הלילה של יום רביעי, בתוך תחום של 12 השעות בין השקיעה לזריחה. לפי פסיקה זו תחול הברכה אחת ל-14 שנים בממוצע.
ב: כשזמן התקופה חל בחצי הראשון של ליל יום רביעי, בתוך תחום של 6 השעות בין השקיעה לחצות הלילה. לפי פסיקה זו תחול הברכה אחת ל-28 שנים בממוצע. שיטת פסיקה זאת נראית המתאימה ביותר כיון שהיא מוגדרת באופן טבעי לפני חצות הלילה, והפרש הזמן הממוצע בין ברכה לברכה הוא 28 שנה כמנהגנו עד עתה.
ג: כשזמן התקופה חל בשעה הראשונה של ליל יום רביעי, בתוך תחום של שעה אחת אחרי השקיעה. לפי פסיקה זו תחול הברכה אחת ל-170 שנה בממוצע.
אין להגדיר את זמן התקופה בתוך תחום זמן של פחות משעה אחת. נסיון להגדיר את זמן התקופה בתוך תחום זמן של פחות משעה אחת, דומה לנסיון להגדיר את זמן זריחת החמה בתוך תחום זמן מדויק של פחות מ-10 שניות ביחס ל-24 שעות. דיוק כזה הוא חסר משמעות מבחינה הלכתית. תחום זמן של 6 שעות ביחס לאורך השנה דומה לדיוק תחום זמן של דקה אחת ביחס ל-24 שעות. אפשר גם להמחיש את תחום הדיוק בחשבון זמן התקופה ע"י השוואה לדיוק בהלכות שחיטה. גבול שחיטה כשרה נמדד בדיוק של "חוט השערה". עובי השערה הדקה ביותר ביחס לעובי הקנה או הושט דומה לדיוק תחום זמן של כ-10 שעות ביחס לאורך השנה.
לפי כל האפשרויות (א, ב, ג) תהיה אי"ה ברכת החמה הבאה ביום התקופה האמיתי, על פי החשבון המדויק ביותר שיש בידינו, ביום רביעי ה' ניסן תשע"ח.
הלכה ומציאות
לעתים נדירות מתעוררות שאלות בענינים הנוגעים למחלוקת בין מנהג מקובל או פסק הלכה לבין מציאות הטבע. כיצד נוהגים במחלוקת כזאת? על מה סומכים יותר, על דעתו של גדול בתורה, על פסק בית דין, או על ידיעת מציאות הטבע?
בגמרא אנו מוצאים שמותר לבדוק דעה בהלכה אם היא נכונה או לא, על ידי חקירת מציאות הטבע. "היה רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה. ותרנגולת היתה לו לרבי שמעון בן חלפתא שניטלה נוצה שלה והניחה בתנור וטלה עליה במטלית של טרסיים וגידלה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים." (חולין נז, ע'ב). רבי שמעון בן חלפתא ערך ניסוי מדעי כדי לבדוק את נכונות דבריו של רבי יהודה, ומצא שדבריו אינם מתאימים למציאות.
בתוספתא (מסכת הוריות א, ה) אנו לומדים: "הורו בית דין שהוא מוצאי שבת ואחר כך זרחה חמה, אין זה הורייה אלא טעות." וכן, "הורו בית הדין ששקעה חמה ולבסוף זרחה, אין זו הוראה אלא טעות" (יבמות, צב, ע'א). וכך פסק הרמב"ם הלכה למעשה: "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה, ודימו ששקעה, ולסוף זרחה החמה, אין זו הוריה, אלא טעות." (הלכות שגגות, פרק יד, ז).
בכל עניני המדע והטבע נזהרו חז"ל תמיד להודות על האמת. לדוגמא, בויכוח עם חכמי אומות העולם על מהלך השמש בשמים אמרו חז"ל: "ונראין דבריהן מדברינו" (פסחים, צד, ע'ב).
הרמב"ם אומר: "כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." (רמב"ם, הלכות קדוש החודש, יז, כד).
מכאן אנו למדים:
א. בענינים הנוגעים למציאות הטבע אין סומכים על דעתו של אף אחד אלא רק על ראיות.
ב. פסק הלכה אינו יכול לשנות את מציאות הטבע (אין הכונה לתפילה או לנס שהם למעלה מן הטבע).
ג. פסק הלכה שנוגד את מציאות הטבע אינו אלא טעות.
ד. כדי לפסוק הלכה בלי טעויות יש צורך בידיעה מוקדמת ומלאה של מציאות הטבע.
כמו שנאמר: "לא בשמים היא".
תורה ומדע
הקב"ה מסר לנו את התורה על ידי משה רבנו והנביאים שקמו אחריו. לא כל התורה נמסרה לנו בצורה שכל אחד יכול לדעתה ולהבינה. יש בתורה דברים הנצרכים לכל העם וכל אחד יכול ללומדם, ויש בתורה דברים נסתרים שלא כל אחד יכול ללומדם. כמו שנאמר: "סוד ה' ליראיו". גם בחלק הנסתר של התורה, יש דברים שנמסרו לנו על ידי הנביאים והועברו מרב לתלמידו, ויש דברים שלא נמסרו לנו, אלא, הקב"ה נתן לנו את החכמה לגלותם בעצמנו. סודות תורת הקבלה הועברו מרב לתלמידו. סודות מדעי הטבע לא כולם נמסרו לנביאים או לחז"ל ועלינו לגלותם בעצמנו.
כמו שאמר הרמב"ם:
"ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו מענייני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידעני אותם הדורות." [רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק יד].וכמו שאמר רבי לוי בן גרשון:
"כי לא יחויב שיהיו לנביא כל הדעות האמתיות בענין סודות המציאות." [רלב"ג, פירושי התורה, ביאור דברי הספור, בראשית טו, ד].ובגמרא אנו לומדים על שמואל שלמד אסטרונומיה ולא התבייש להודות במה שאינו יודע:
"אמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו." [ברכות, נח, ב]יש סברה לפיה מדע האסטרונומיה הוא חלק מסודות מעשה בראשית ולא לכל אחד יש רשות או יכולת לדעת סודות אלה. [רמב"ם, הלכות יסודי התורה, ד, י]. לפי סברה זאת, אין מלמדים את סודות מעשה בראשית ואת מדע האסטרונומיה לצבור. בפרקים ג-ד של הלכות יסודי התורה, ספר מדע, לימד הרמב"ם רק מה שהיה ידוע לגויים. הרמב"ם לא לימד מה שהיה ידוע רק לחכמי ישראל ולא היה ידוע לגויים. לדוגמא: לפי ספר הזהר [פ' ויקרא] כדור הארץ אינו עומד במקומו אלא סובב סביב צירו כל יום, וסיבוב זה הוא שגורם לחילופי היום והלילה. לפי המאירי [1] כבר דוד המלך ידע, על פי קבלה, שכל כוכבי הלכת סובבים סביב השמש ו"השמש באמצע". שניהם - חכמת ישראל - בהסכמה מלאה עם המדע המודרני, ושניהם סותרים את החכמה היוונית שהועתקה על ידי הרמב"ם [2,3,4], האומרת שכדור הארץ עומד במקומו והכוכבים סובבים סביבו. ראה גם את המאמר "תורה ומדע - הארץ, השמש, ותורת היחסות" שעוסק במפורט בשאלה של מי סובב סביב מי.
דברי הרמב"ם בפרקים ג-ד של הלכות יסודי התורה, ספר מדע, דומים למה שכתב שלמה המלך בספר קהלת. שלמה המלך כתב כמה דברים שנראים נוגדים את דרך התורה. בספר הזהר, בתחילת פרשת שלח לך, אנו לומדים את פירוש הדברים. שלמה המלך לא אמר את דעתו בענינים אלה אלא "אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך" - שלמה המלך חזר על הדברים שטפשי העולם אומרים.
יש גם פירושים טעויים על הפסוק בקהלת "והארץ לעולם עמדת" [קהלת, א, ד]. אין הכונה בפסוק זה שהארץ עומדת במקומה ואינה זזה, אלא שהארץ לעולם קיימת, להבדיל מ- "דור הולך ודור בא".
בדורות האחרונים גילו הגויים את סודות מדע האסטרונומיה, ואפילו קטני הגויים בימינו יודעים מה שלא היה ידוע לצבור בימי קדם. לא כל אחד ראוי ללמוד מעשה בראשית. אך, משגילו הגויים חלק מסודות אלה, אין יותר מקום להסתיר אותם מעם ישראל. להיפך, מצוה על תלמידי חכמים לדעת יותר ממה שיודעים הגויים.
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים." [שבת, עה,ע'א].גם ללמוד הרפואה מצינו בכתבי חכמי ישראל דברי שבח רבים.
"יש למלאכת הרפואה מבוא גדול מאד במעלות השכליות והמידות, ובידיעת השם יתברך" [רמב"ם, פ'ה משמונה פרקים].
"נמצאת מלאכת הרפואה מצווה גדולה ללומדה וללמדה, ועבודה רבה מהעבודות שעובדים בהם את הא-ל" [ספר מוסר, פירוש משנת אבות לר' יוסף בן יהודה אבן ועקנין, תלמיד הרמב"ם].
"בעבור זה שבחתי מעשיות הטבע והמלאכות הטבעיות, וכל שכן הרפואה... ונמצא שם שמים מתייקר ומתעלה על ידו, ואם לא יעשה כן וכו', נמצא שם שמים מתחלל על ידו" [ר' יעקב ב"ר דוד פראווינציאלי, הובא בשו"ת על דבר לימוד החכמות, שנכתב בשנת רנ/1490, ונדפס בקובץ דברי חכמים, דפים סג-עד].
"חכמת הטבע היא וודאי חכמה מותרת ומשובחת, נצרכת להביט אל פועל ה' ומעשהו הגדול כי נורא, ובייחוד החלק ממנה הנכלל במלאכת הרפואה" [שו"ת שאילת יעבץ ח'א ס'מא].רבי ישראל בן שמואל אשכנזי משקלוב, כותב בהקדמתו לספר "פאת השולחן", בשם הגר"א:
"כה אמר (הגר"א): כל החכמות נצרכים לתורתנו הקדושה, וכלולים בה. וידעם כולם לתכליתם (עד סוף הידוע לנו), והזכירם: אלגברה, ומשולשים (גיאומטריה), והנדסה, וחכמת המוסיקה, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים וסודות תיקוני זוהר אי אפשר לידע בלעדה."רבי ברוך שיק משקלוב כותב בהקדמה לספר שתרגם על "אוקלידוס", בשם הגר"א:
"כפי שיחסר לאדם ידיעת שארי החכמות (חכמת מדעי הטבע), לעומת זה יחסרו לו מאה ידות בחכמת התורה הקדושה, כי התורה והחכמה צמודים יחד. וציווה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדושה מן החכמות וכו' ישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמנו ישראל, ותסור לשון לאומים אשר כשאון מים רבים ישאון לעומתנו, 'איפה חכמתכם', ונמצא שם שמים מתחלל."בני יששכר שנתמכו ע"י זבולון היו גדולי המדענים בעולם בדורותיהם. גם בימינו מצוה על תלמידי חכמים לדעת יותר ממה שיודעים הגויים, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", ושלא יאמרו על תלמידי חכמים "איפה חכמתכם, ונמצא שם שמים מתחלל". תלמיד חכם שאינו יודע מתימטיקה, או רפואה, או מדעי הטבע, "יחסרו לו מאה ידות בחכמת התורה הקדושה". התועלת בלמוד ההמתימטיקה, הרפואה, ומדעי הטבע, אינה רק לצורך עסוק במלאכה. תלמיד חכם שלמד חכמות אלו מבין את חכמת התורה, מבין את עומק ההלכה, ומבין כיצד הקב"ה נוהג את עולמו, פי מאה יותר טוב ממי שלא למדן.
ברכת החמה
"תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ... אומר ברוך עושה בראשית." (ברכות נט ע'ב). מצוה עלינו לברך ברכת החמה בתקופתה - היא תקופת האביב. וכיצד נדע מתי הזמן הנכון של התקופה? לשם כך מצוה עלינו ללמוד כיצד לחשב את התקופה. כמו שנאמר: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים." (שבת, עה,ע'א).
התקופה היא הזמן בו השמש נמצאת בדיוק מעל קו המשוה של כדור הארץ ואינה נוטה לא לצפון ולא לדרום. לפני תקופת האביב, הלילה ארוך יותר מהיום. אחרי תקופת האביב, היום ארוך יותר מהלילה. בזמן המדויק של התקופה, אורך היום ואורך הלילה שוים (חוץ מהבדלים קטנים שנגרמים עי תופעות אחרות).
ברכת החמה מברכים כשרואים את החמה ביום רביעי בבקר, מיד אחרי שתקופת ניסן חלה בתחילת ליל רביעי.
חשבון זמן התקופה
כדי לחשב את זמן התקופה יש לדעת תחילה את אורך השנה. המקור הקדום ביותר שיש בידינו לאורך השנה הוא קביעת לוח שנת החמה ע"י הקיסר הרומאי יוליוס קיסר, בזמן הבית השני. הוא קבע שאורך שנת החמה הוא 365.25 ימים.
כ-300 שנה מאוחר יותר, הסכים רב שמואל עם קביעה זו ופסק שאורך שנת החמה הוא 365.25 ימים. רב אדא בר אהבה לא הסכים עם קביעה זו ופסק שאורך שנת החמה הוא 365.2468222 ימים. השנה לפי רב אדא קצרה ב- 4.576 דקות מהשנה לפי רב שמואל. לוח השנה העברי נקבע לפי חשבון רב אדא (רמב"ם, הלכות קדוש החודש, פ'י, א). משנת 1582 ואילך למנינם, קצרו הגויים את השנה של יוליוס קיסר וקבעו את אורך השנה ל-365.2425 ימים. על פי מדע האסטרונומיה יש אורכים שונים לשנה. שנה על פי הכוכבים אורכה 365.256363 ימים; שנה על פי הסיבוב באליפסה סביב השמש אורכה 365.259636 ימים; שנה ממוצעת מתקופה לתקופה בימינו אורכה 365.242190 ימים. בנוסף לכך, זוית הנטיה של ציר הסיבוב של כדור הארץ ביחס למסלול הארץ סביב השמש משתנה עם הזמן. שינוי זה בזוית הנטיה דומה לסביבון. כל סביבון, בעת סיבובו, משנה גם את הכיוון שאליו נוטה ראשו. זה גורם לאורך השנה מתקופה לתקופה להשתנות.
לפי המדע ומציאות הטבע חלה תקופת האביב ביום כ"ד אדר ה'תשס"ט, March 20, 2009 למנינם. יום התקופה לפי רב שמואל חל 18 ימים מאוחר יותר, ב- י"ד ניסן. אם נכפיל 4.576 דקות (ההבדל השנתי בין שתי השיטות) ב- 5768 שנים נקבל גם כן הבדל מצטבר של 18 ימים. ההבדל גורם לכך שתקופת האביב, לפי רב שמואל, חלה לפעמים אחרי חג הפסח. בשנת תשי"ג חלה תקופת האביב, לפי רב שמואל, ביום כ"ג ניסן - אחרי תום חג הפסח. בעתיד יגדל ההבדל עד כדי כך שתקופת האביב, לפי רב שמואל, תחול בחודש אייר, הרבה אחרי תום חג הפסח. בהלכות קדוש החדש (פ'ד, ב) פסק הרמב"ם: "בית דין מחשבים ויודעים אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר יום זה מעברין אותה השנה... כדי שיהיה הפסח בזמן האביב." לצורך זה חייבים בית דין לחשב את זמן התקופה בחשבון נכון ומדויק. אסור מדאורייתא שחג הפסח יתחיל לפני תקופת האביב. קל וחומר שאסור מדאורייתא שתקופת האביב תחול אחרי תום חג הפסח, וד"ל. לפי רב אדא ולפי המדע ומציאות הטבע, תהיה תקופת האביב לעולם לפני חג הפסח - חג האביב.
קביעת זמן התקופה לפי חשבון רב שמואל דומה מעט לקביעת לוח השנה המוסלמי על פי הירח. למוסלמים אין חכמת העבור. הם אינם מעברים את השנה ואינם מתאימים את לוח הירח לשנת החמה. זה גורם לכך שהחגים המוסלמים זזים אחורנית כל שנה וחלים בעונות שונות. קביעת התקופה לפי חשבון רב שמואל גם כן גורמת לכך שחג הפסח זז אחורנית ביחס לתקופה וחל לפעמים לפני תקופת האביב - אסור מדאורייתא.
יש דברים שנמסרו לבית דין (למשל, קדוש החודש), ויש דברים שלא נמסרו לבית דין אלא נקבעים על פי מציאות הטבע (למשל, זמן שקיעת החמה וזמן התקופה). "הורו בית הדין ששקעה חמה ולבסוף זרחה, אין זו הוראה אלא טעות" (יבמות צב ע'א). וכן: "הורו ב"ד שהוא מוצאי שבת ואח"כ זרחה חמה, אין זה הורייה אלא טעות" (תוספתא, הוריות, פרק א, ה). וכך גם נקבע להלכה: "אין זו הוראה אלא טעות" (רמב"ם, ספר קרבנות, הלכות שגגות, ז, ג).
תקופת האביב בשנה בה מברכים ברכת החמה, לפי רב שמואל, חלה בדיוק שש שעות אחרי חצות היום של יום שלישי. ביום התקופה אין הבדל בין שעות רגילות לשעות זמניות. זמן התקופה חייב להיות גם זמן שקיעת החמה או מאוחר יותר כדי שיהיה יום רביעי. אם זמן זה חל לפני שקיעת החמה, אין זה יום רביעי, היום בו נתלו המאורות, אלא יום שלישי. ביום שלישי י"ג ניסן ה'תשס"ט, זמן חצות היום בירושלים היה 11:41 לפי שעון ישראל. שש שעות אחרי חצות היה בשעה 5:41 אחרי הצהרים. זמן שקיעת החמה ביום זה היה 6:03 . כפי שאנו רואים, תקופת האביב לפי רב שמואל, בשנת ה'תשס"ט, חלה ביום שלישי, לא בתחילת יום רביעי. אם בית דין עשו חשבון שנגמר יום שלישי והתחיל יום רביעי, אך השמש עדיין זורחת, "אין זו הוראה אלא טעות".
וכך גם פסק הרמב"ם: "ומאחר שכל אלו הדברים, בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים. שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." (רמב"ם, הלכות קדוש החודש, יז, כד).
לפי הרמב"ם חובה עלינו ללמוד את הראיות המדויקות ביותר כדי להיות קרובים עד כמה שאפשר אל האמת. ואם נתגלתה ראיה חדשה קרובה יותר אל האמת, חובה עלינו לסמוך על ראיה זו ואין לנו לסמוך על ראיות ישנות ובלתי מדויקות. ואכן, בימינו מחשבים שנים רבות מראש את זמן הזריחה, זמן השקיעה, וזמן כניסת השבת, בכל מקום בעולם, בחשבון מדעי מדויק מאד; חשבון שאי אפשר היה לעשותו בעבר. וכולם סומכים על חשבון זה, אפילו אלה שאינם מבינים אותו ואפילו אלה שאינם מסכימים עם המדע בימינו.
יש סוברים שהרמב"ם (הלכות ברכות, י, יח) פסק שיש לברך ברכת החמה לפי שיטת רב שמואל. סברה זו אינה מדויקת. פרק י' בהלכות ברכות שונה מהפרקים האחרים. להבדיל מהפרקים האחרים, פרק י' כולל רשימה ארוכה של ברכות בלי להכנס לפרטי ההלכות הנוגעות לברכות אלה. לכל אחת מברכות אלה נותן הרמב"ם תאור קצר של הראיה או השמועה עליה מברכים. תאור זה נועד רק כדי לזהות את הראיה או השמועה המדוברת ולא כדי לפסוק את פרטי ההלכות הנוגעות לברכות אלה. בענין ברכת החמה, מזכיר הרמב"ם את מחזור 28 השנים (של רב שמואל), לא כדי לפסוק את שיטת החשבון אלא רק כדי לציין באיזו ברכה מדובר ולהבדיל ברכה זו מזמנים אחרים בהם גם כן אפשר לברך על ראית החמה או לברך עושה בראשית.
את פרטי ההלכות הנוגעות לחשבון התקופה מלמד הרמב"ם בספר זמנים (הלכות קדוש החודש, י', ו'). על חשבון התקופה לפי רב אדא אומר הרמב"ם: "שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון (לפי רב שמואל) והוא קרוב מן הדברים שנתבארו באיצטגנינות יותר מן החשבון הראשון". אמת-יותר וקרוב-יותר פירושם מדויק יותר. הרמב"ם לימד את שתי שיטות החשבון ופסק שהחשבון לפי רב אדא הוא הנכון יותר. לפיכך, אם יש מי שיודע לדייק בחשבון זה, חובה לדייק בו. חשבון זה (לפי רב אדא) דורש ידיעה מוקדמת של חשבון המולד וקדוש החודש, ורק מי שיודע לחשב את המולד וקדוש החודש יכול ללומדו. אין צריך לאמר שרק מי שבקיא בחשבונות אלו ובמציאות הטבע יכול לפסוק להלכה בין השיטות.
החשבון הראשון (לפי רב שמואל) קל מאד, וגם ילדים יכולים ללומדו. אך, האמת מה תהא עליה? האם אין כאן חשש ברכה לבטלה בשנה הלא נכונה והרבה ימים אחרי הזמן האמיתי? מה שקשה יותר הוא שחשבון רב שמואל גורם להפסד הברכה בשנה האמיתית. רק אם אין מי שיודע לדייק בחשבון, ואין את מי לשאול, אז אין ברירה ומותר לסמוך על החשבון של רב שמואל.
ההתר לסמוך על חשבון רב שמואל דומה להתר אחר בהלכות ברכות. על כל מאכל, חובה לברך את הברכה הנכונה. אך, מי שלא למד הלכות ברכות ואין לו את מי לשאול, רשאי לברך על כל המאכלים "שהכל נהיה בדברו". מי שיש לו את מי לשאול אינו רשאי לסמוך על התר זה. רב שמואל ידע שהחשבון הנכון (לפי רב אדא) מאד קשה, על כן, להבדיל מקדוש החודש שנמסר רק לבית דין, התיר חשבון קל עבור אלה שאין להם את מי לשאול. אך, מי שיש לו את מי לשאול, אינו רשאי לסמוך על התר זה. יש אומרים שרב שמואל קבע את זמן התקופה בכוונה בזמן הלא נכון כדי להטעות את הגויים. מפרש הרמב"ם בהלכות קדוש החודש (פ'י, א) כותב שזמן התקופה האמיתי נשמר בסוד מפני המכשפים, שאילו ידעו את זמן התקופה האמיתי היו מצליחים במעשיהם. בספר "דרכה של תורה" (עמוד 214) נכתב שהנוצרים היו מתקנים את חגם (חג הפסחא) ע"פ הלוח שלנו. לכן, כדי להסתיר את סודות הלוח, פירסמו בכוונה לוח שאינו נכון.
בדורות האחרונים גילו הגויים את סודות מדע האסטרונומיה, ואפילו קטני הגויים בימינו יודעים מה שלא היה ידוע לצבור בימי קדם. לא כל אחד ראוי ללמוד מעשה בראשית. אך, משגילו הגויים חלק מסודות אלה, אין יותר מקום להסתיר אותם מעם ישראל, ואין יותר טעם לפרסם זמן תקופה שאינו נכון.
אבן עזרא (ספר העבור להראב"ע, ח' עא) שידע לדייק בחשבון, אומר על החשבון של רב שמואל: "ואל תשים לבך אל תקופת שמואל... כי איננה תקופת אמת כלל. ויתכן ששמואל ידע זה ותיקן זה בדרך קרוב לאנשי דורו כי אין יכולת בידי האדם להבין חלקים ראשונים ואף כי שניים."
בשו"ת התשב"ץ (ח'ב קלד) אנו מוצאים: "וידוע הוא כי חשבון תקופתו (של רב שמואל) לא הייתה ליודעים לדקדק בחשבון... על כן תיקן תקופתו בצד הקירוב לאנשי דורו."
החת"ם סופר כותב (או"ח, תשובה נו) "ובכל כ"ח שנה אין כאן תקופה שכבר עברה החמה מאותו מקום עפ"י חשבון רב אדא האמיתי. ... ועל פי האמת אין כאן שום תקופה ולא הגיעה החמה לראש מזל טלה בתחילת ליל ד' בממשלת שבתאי ועל מה נברך?"
ר' צדוק הכהן (ספר הזיכרונות), חשש לברכה לבטלה ולא רצה לברך אלא בלי שם ומלכות. בשנת תר"א היה מעונן עד חצות (ואחר חצות ממילא אסור לברך בשם ומלכות) והוא ברך בלי שם ומלכות. ר' צדוק הודה לקב"ה שהציל אותו מספק ברכה לבטלה.
מכל האמור לעיל אנו למדים שמצוה עלינו לחשב את התקופה על פי החשבון המדויק ביותר הנמצא בידינו. אין לברך בשנה הלא נכונה ולהחמיץ את הברכה בשנה הנכונה. אומות העולם כבר לפני מאות שנים למדו לחגוג את יום תקופת האביב ביום הנכון, ורק עם ישראל עדיין טועה בחשבון לא מדויק? האין זה בזיון לעם ישראל ובזיון התורה בפרהסיא אם נוהגים לפי חשבון תקופה לא מדויק שהגויים יודעים לדייק בו יותר? מצוה עלינו לדייק בחשבון התקופה יותר מן הגויים "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".
קביעת זמן התקופה האמיתי
יש כמה שיטות פסיקה אפשריות שצריכות עיון הלכתי לקביעת ברכת החמה על פי החשבון המדעי המדויק של זמן התקופה.
א: כשזמן התקופה חל במשך הלילה של יום רביעי, בתוך תחום של 12 השעות בין השקיעה לזריחה. לפי פסיקה זו תחול הברכה אחת ל-14 שנים בממוצע.
ב: כשזמן התקופה חל בחצי הראשון של ליל יום רביעי, בתוך תחום של 6 השעות בין השקיעה לחצות הלילה. לפי פסיקה זו תחול הברכה אחת ל-28 שנים בממוצע. שיטת פסיקה זאת נראית המתאימה ביותר כיון שהיא מוגדרת באופן טבעי לפני חצות הלילה, והפרש הזמן הממוצע בין ברכה לברכה הוא 28 שנה כמנהגנו עד עתה.
ג: כשזמן התקופה חל בשעה הראשונה של ליל יום רביעי, בתוך תחום של שעה אחת אחרי השקיעה. לפי פסיקה זו תחול הברכה אחת ל-170 שנה בממוצע.
אין להגדיר את זמן התקופה בתוך תחום זמן של פחות משעה אחת. נסיון להגדיר את זמן התקופה בתוך תחום זמן של פחות משעה אחת, דומה לנסיון להגדיר את זמן זריחת החמה בתוך תחום זמן מדויק של פחות מ-10 שניות ביחס ל-24 שעות. דיוק כזה הוא חסר משמעות מבחינה הלכתית. תחום זמן של 6 שעות ביחס לאורך השנה דומה לדיוק תחום זמן של דקה אחת ביחס ל-24 שעות. אפשר גם להמחיש את תחום הדיוק בחשבון זמן התקופה ע"י השוואה לדיוק בהלכות שחיטה. גבול שחיטה כשרה נמדד בדיוק של "חוט השערה". עובי השערה הדקה ביותר ביחס לעובי הקנה או הושט דומה לדיוק תחום זמן של כ-10 שעות ביחס לאורך השנה.
לפי כל האפשרויות (א, ב, ג) תהיה אי"ה ברכת החמה הבאה ביום התקופה האמיתי, על פי החשבון המדויק ביותר שיש בידינו, ביום רביעי ה' ניסן תשע"ח.
הברכה נאמרת כשרואים את החמה ביום רביעי בבקר, אחרי שתקופת האביב חלה בליל רביעי, לפי שעון ירושלים.
שעון ירושלים = השעון הרגיל בישראל ועוד 21 דקות. 18:00 הוא זמן השקיעה. 00:00 ו- 24:00 הם חצות הלילה.
תחום השעות מראה את שיטת הפסיקה הנבחרת:
12 = א. זמן התקופה חל במשך הלילה של יום רביעי, בתוך תחום של 12 השעות בין השקיעה לזריחה.
6 = ב. זמן התקופה חל בחצי הראשון של ליל יום רביעי, בתוך תחום של 6 השעות בין השקיעה לחצות הלילה.
1 = ג. זמן התקופה חל בשעה הראשונה של ליל יום רביעי, בתוך תחום של שעה אחת אחרי השקיעה.
בתוך תחום השנים של לוח זה, יום הברכה המאוחר ביותר הוא י״א ניסן. חג הפסח מתחיל לעולם אחרי תקופת האביב.
| יום ברכת החמה, יום ד | זמן התקופה | זמן התקופה | ||
| המתאים לתחום השעות | תחום שעות | שעון ירושלים | ||
| ה׳ ש״נ | אדר-ב | ט״ו | 12 | 01:03 |
| ה׳ שס״ז | אדר | כ״ג | 12 | 03:57 |
| ה׳ שע״ח | אדר | כ״ד | 6,12 | 19:43 |
| ה׳ שצ״ה | ניסן | ב׳ | 6,12 | 22:44 |
| ה׳ תי״ב | ניסן | י״א | 12 | 01:34 |
| ה׳ תכ״ט | אדר-ב | י״ח | 12 | 04:34 |
| ה׳ ת״מ | אדר-ב | י״ט | 6,12 | 20:31 |
| ה׳ תנ״ז | אדר | כ״ז | 6,12 | 23:16 |
| ה׳ תע״ד | ניסן | ה׳ | 12 | 02:05 |
| ה׳ תפ״ה | ניסן | ז׳ | 1,6,12 | 18:08 |
| ה׳ תצ״א | אדר-ב | י״ד | 12 | 05:02 |
| ה׳ תק״ב | אדר-ב | ט״ו | 6,12 | 21:15 |
| ה׳ תקי״ט | אדר | כ״ב | 12 | 00:07 |
| ה׳ תקל״ו | ניסן | א׳ | 12 | 02:57 |
| ה׳ תקמ״ז | ניסן | ב׳ | 1,6,12 | 18:49 |
| ה׳ תקנ״ג | ניסן | ח׳ | 12 | 05:41 |
| ה׳ תקס״ד | ניסן | ט׳ | 6,12 | 21:38 |
| ה׳ תקפ״א | אדר-ב | י״ז | 12 | 00:36 |
| ה׳ תקצ״ח | אדר | כ״ה | 12 | 03:38 |
| ה׳ תר״ט | אדר | כ״ז | 6,12 | 19:33 |
| ה׳ תרכ״ו | ניסן | ה׳ | 6,12 | 22:15 |
| ה׳ תרמ״ג | אדר-ב | י״ב | 12 | 01:11 |
| ה׳ תר״ס | אדר-ב | כ״א | 12 | 04:00 |
| ה׳ תרע״א | אדר | כ״ב | 6,12 | 20:15 |
| ה׳ תרפ״ח | אדר | כ״ט | 6,12 | 23:05 |
| ה׳ תש״ה | ניסן | ז׳ | 12 | 01:58 |
| ה׳ תשכ״ב | אדר-ב | ט״ז | 12 | 04:51 |
| ה׳ תשל״ג | אדר-ב | י״ז | 6,12 | 20:34 |
| ה׳ תש״נ | אדר | כ״ד | 6,12 | 23:40 |
| ה׳ תשס״ז | ניסן | ג׳ | 12 | 02:28 |
| ה׳ תשע״ח | ניסן | ה׳ | 1,6,12 | 18:36 |
| ה׳ תשפ״ד | אדר-ב | י״א | 12 | 05:27 |
| ה׳ תשצ״ה | אדר-ב | י׳ | 6,12 | 21:23 |
| ה׳ תתי״ב | אדר-ב | י״ט | 12 | 00:16 |
| ה׳ תתכ״ט | אדר | כ״ח | 12 | 03:05 |
| ה׳ תת״מ | אדר | כ״ט | 6,12 | 19:04 |
| ה׳ תתמ״ו | ניסן | ו׳ | 12 | 05:55 |
| ה׳ תתנ״ז | ניסן | ז׳ | 6,12 | 22:08 |
| ה׳ תתע״ד | אדר-ב | י״ג | 12 | 00:59 |
| ה׳ תתצ״א | אדר | כ״ג | 12 | 03:57 |
| ה׳ תתק״ב | אדר | כ״ד | 6,12 | 19:44 |
| ה׳ תתקי״ט | ניסן | ב׳ | 6,12 | 22:31 |
| ה׳ תתקל״ו | אדר-ב | ח׳ | 12 | 01:22 |
| ה׳ תתקנ״ג | אדר-ב | י״ח | 12 | 04:27 |
| ה׳ תתקס״ד | אדר-ב | י״ז | 6,12 | 20:34 |
| ה׳ תתקפ״א | אדר | כ״ו | 6,12 | 23:21 |
| ה׳ תתקצ״ח | ניסן | ה׳ | 12 | 02:08 |
| ו׳ ט׳ | ניסן | ז׳ | 1,6,12 | 18:13 |
| ו׳ ט״ו | אדר-ב | י״ג | 12 | 04:54 |
| ו׳ כ״ו | אדר-ב | י״ג | 6,12 | 21:08 |
| ו׳ מ״ג | אדר | כ׳ | 12 | 00:02 |
| ו׳ ס׳ | ניסן | א׳ | 12 | 03:01 |
| ו׳ ע״א | ניסן | ב׳ | 1,6,12 | 18:45 |
| ו׳ ע״ז | ניסן | ח׳ | 12 | 05:45 |
| ו׳ פ״ח | אדר-ב | ח׳ | 6,12 | 21:30 |
| ו׳ ק״ה | אדר-ב | ט״ו | 12 | 00:33 |
| ו׳ קכ״ב | אדר | כ״ה | 12 | 03:25 |
| ו׳ קל״ג | אדר | כ״ד | 6,12 | 19:39 |
| ו׳ ק״נ | ניסן | ד׳ | 6,12 | 22:21 |
| ו׳ קס״ז | אדר-ב | י׳ | 12 | 01:14 |
| ו׳ קפ״ד | אדר | כ׳ | 12 | 04:04 |
| ו׳ קצ״ה | אדר | כ׳ | 6,12 | 20:01 |
| ו׳ רי״ב | אדר | כ״ז | 6,12 | 23:08 |
| ו׳ רכ״ט | ניסן | ז׳ | 12 | 01:56 |
| ו׳ רמ״ו | אדר-ב | י״ד | 12 | 04:54 |
| ו׳ רנ״ז | אדר-ב | ט״ו | 6,12 | 20:39 |
| ו׳ רע״ד | אדר | כ״ב | 6,12 | 23:34 |
| ו׳ רצ״א | ניסן | ג׳ | 12 | 02:22 |
| ו׳ ש״ב | ניסן | ד׳ | 1,6,12 | 18:29 |
מקורות
- הוא אמרו [דוד המלך, תהילים, יט, ח] "תורת ה' תמימה" על מה שסמך לזה ענין רומז בו על תכונת הגלגלים, רוצה לאמר שבעה כוכבי לכת היות השמש באמצע, באמרו [תהילים, יט, ה]: "לשמש שם אהל בהם", והוא דבר נבוכו בו גדולי החכמים עד היום, ואמר שנתגלה לו זה דרך קבלה ועדות ברורה ונאמנה מפי התורה, כמו שנרמז בתכונת כלי הקדש, אע"פ שנעלם זה ממנו אולי מצד העיון, והפליג על זה בשבח התורה איך היא תמימה, רוצה לאמר שלמה ומוציאה לאור כל תעלומה. [ המאירי, פתיחה לבית הבחירה]
- "וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות, וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון." [רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ג]
- "והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות, שחיברו בה חכמי יוון ספרים הרבה, והם, המצויים עכשיו ביד החכמים; אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר, לא הגיעו אלינו." [רמב"ם, הלכות קדוש החודש, יז, כד]
- "ודעו רבותיי, שהחכמה שהיא חכמה ודאית, היא ידיעת צורת הגלגלים,
ומניינם, ומדתם, וסדר הילוכם, וזמן סביבת כל אחד מהם, ונטייתם לצד צפון או
לדרום, וסביבתם למזרח או למערב, ומסלול כל כוכב וכוכב ודרכו היאך הוא. בכל
זה וכיוצא בו חברו חכמי יון ופרס והודו חיבורים גדולים, והיא חכמה מפוארת
הרבה." [הרמב"ם, איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות ומזל]
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/meko rot/igeret-2.htm
No comments:
Post a Comment